גמרא
פירוש
הֲרֵי זה חַמָּר גַּמָּל. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות עירובין ח׳:ח׳-ט׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים תט״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תט״ז:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים תט״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תט״ז:ב׳
ב רמב״ם הלכות שביתת יום טוב א׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקי״ג:ה׳
טור אורח חיים תקכ״ז:א׳
טור אורח חיים תק״ג:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקי״ג:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״ג:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקי״ג:ה׳
טור אורח חיים תקכ״ז:א׳
טור אורח חיים תק״ג:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקי״ג:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״ג:א׳
[לח, ב, רי״ף שם] אמ׳ רב הלכה כד׳ זקנים וכו׳. פיר׳, אמרי׳ בגמ׳1 ת״ר עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני. נאכל עירובו בראשון2 אינו יוצא עליו בשני דברי ר׳ וכו׳, בריתא בגמ׳3. ואסיקנה בגמ׳, דר׳ גמרא גמיר ליה מרביה4 דהיל׳ כד׳ זקנים5 ואליבא דר׳ אליעזר דאמ׳ כי שבת ויום טוב שתי קדושות הן. ואלו הן ד׳ זקנים, רשב״ג ור׳ ישמעאל ביר׳ ר׳ יוחנן בן ברוקא ור׳ אלעזר בר׳ שמעון סתימתא6 ור׳ יוסי ב״ר יהודה סתימתא דסבירא לה7 כר׳ אליעזר דאמ׳ שבת ויום טוב שתי קדושות הן, אבל ר׳ תני לה, לא סבירא ליה8 כוותיהו. [גמ׳ ורי״ף שם] מאי הכנה9 אמר רבא10 כדתניא11, והיה12 ביום השישי והכינו וג׳. פיר׳, אמרי׳ בגמרא13 היכי14 אמר רב הלכה כד׳ זקנים ואליבא דר׳ אליעזר דאמ׳ שתי קדושות הן, והאמ׳ במס׳ יום טוב15 בעניין ביצה, שבת ויום טוב, רב אמ׳ נולדה בזה אסורה בזה, דאלמא16 קסבר רב קדושה אחת. ופריק רבה17, לעולם קסבר רב הלכה כד׳ זקנים ואליבא דר׳ אליעזר דאמ׳ שתי קדושות הן, והך דקאמ׳ התם נולדה בזה אסורה בזה, לאו דקסבר קדושה אחת הן, אלא דקסבר מאי דמתליד18 ביום טוב אסיר למיכליה בשבת ומאי דמתליד בשבת אסיר למיכליה ביום טוב. דתני[׳]19 והיה ביום השישי והכינו וכו׳. עד ו[א]לא20 הא דתנן, ר׳ אליעזר אומ׳ וכו׳. פיר׳, אקשי21 ליה אביי לרבא22 דקאמ׳23 שאין [יום טוב מכין לשבת]24, יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירוב[ין] 25 ואומ׳, עירובי הראשון26 למזרח והשני למערב, הלא27 ביום הראשון, שהוא ערב שבת, יש לו רשות להלך למזרח עד מקום עירובו וחוצה לו אלפים אמה, ואסור לו לצאת מערבית אפי׳ אמה אחת, ולמחר28, בשבת שהוא יום שני, יהא מותר להלך לרוח מערבית שהייתה אסורה עליו אתמול בערב שבת, ואמאי הא קא [מ]כי׳.29 מיום טוב לשבת. מי סברת דמנח ליה בסוף אלפים לכאן. פיר׳, ופריק ליה רבא30, מי31 סברת הא דתנן, ר׳ אליעזר אומ׳ יום טוב שחל להיות בערב שבת מערב אדם שני עירובין, שעושה עירובו למזרח אין32 לו לצאת לרוח מערבית כלל, כדי שתקשה לי33, היאך מותר בשבת בדבר שהיה אסור עליו אתמול ביום טוב. לאו הכין היא מילתא, אלא שעושה שני עירובין, אחד ליום טוב הראשון למזרח בסוף אלף אמה, שהרי עדיין יש לו אלף אמה במערב, ומותר הוא ביום טוב, שהוא ערב שבת, להלך גם לרוח מערבית אלף אמה, וכשעושה עירובו השני למערב בסוף אלף אמה ויוצא אל מקום עירובו בשבת, הרי לא הותר לו בשבת אלא דבר שהיה מותר לו אתמול בערב שבת34. ואלא35 הא דאמ׳ ר׳ יהודה וכו׳. פיר׳ תו36 אקשינן ליה, ואלא הא דאמ׳ ר׳ יהודה, [עי]רב ברגלו בראשון מערב ברגליו בשני, עירב בפת בראשון מערב בפת בשני. וכיון דמערב ביום טוב, שהוא [ערב]37 שבת, ליום [השני] שהוא יום השבת, (ד)[ה]לא 38הכין מיום טוב לשבת39. מי סברת דאזיל ואמ׳ מידי וכו׳. פיר׳, ופריק40 ליה, לעולם אית ליה הכנה, אלא מיהו האי דקאמ׳41 מערב ברגליו ובפת42 לשני43, לא שיאמ׳ יקנה לי עירובי שביתה למחר44, אלא שילך לשם וישתוק ולא יאמר כלום45, שכבר מערב יום טוב קנה שביתה לשני הימים. ואע׳ ״ג46 דלא קאמ׳47 מידי וכו׳. [לח, ב - לט, א, רי״ף שם] עד דתניא לא יהלך אדם לסוף שדהו וכו׳. פיר׳48 ואע״ג דאזיל התם מבעוד יום, לא יהלך49 בשבת לידע מה היא צריכה50 אחר השבת, דהילוך 51 גרי[ד]ה קא עביד ולא אמ׳ מידי. כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח המדינה52 וכו׳. פיר׳53 לא יטייל אדם בשבת או ביום טוב סמוך לחשיכה על54 פתח [המדינה]55 כדי להתקרב במרחץ להיות מזומן ליכנס לבית המרחץ כשתחשיך מיד. לא56 קשיא מידי, התם57 מוכחא מילתא פיר׳58 התם מוכחה, מילתא [ד]מא[י] בעי בשדהו, אם לא לידע מה (הוא) היא צריכה. ורחמנא אמ׳59, ממצוא חפצך [ו]ג׳. וכן בפתח המדינה. הכא לאו מוכחא מילתא. פיר׳60, אבל חוץ לעיר עד התחום לא מוכחה מילתא דלעירובי לצורך מחר קאזיל, ולא מסקי אינאשי אדעתיהו. (דאו) דאי צורבא מרבנן הוא, אמרי61 שמעתא משכתיה. פיר׳62 (שממהר) [שמהרהר] בה בלבו ואין דעתו עליו. (ואו) ואי עם הארץ הוא, אמרי חמרא אותבד ליה. פיר׳63 ואזל לעיוניה, דאפי׳ בשבת שרי להשיבו מתוך התחום לביתו. אבל מידי דאסיר ליה למעבד בשבת, אסיר ליה לזמוניה נפשיה לההוא מידי. [גמ׳ ורי״ף, שם] גופה, אמ׳ ר׳ יהודה וכו׳ עד שאין מערבין בתחלה בפת בשני,64 שאין מערבין65 בפת מיום טוב לשבת, דהויא הכנה וקרי ליה השתא שם עירוב. עירב בפת בראשון66 מערב בפת בשני. אמ׳ שמואל ובאותה הפת. פיר׳67, דוקא68 באותה פת עצמה דקרא עליה שם מאיתמל, והשתא (ד)קא69 שתיק. אבל לא בפת אחרת, דבעי למקרי שם עירוב השתא.באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל)
הערות
1 לעיל בע״א (וברי״ף ליתא).
2 כגי׳ ברי״ף ובכי״מ (ראה דק״ס, ע). ולפנינו: ׳ביום ראשון אין יוצא .. ביום שני׳ (וכ״ה לעיל, עי״ש הע׳ 250).
3 ר״ל, עד כאן מן הברייתא לעיל בע״א, וההמשך, מסקנת הגמ׳ לפנינו בע״ב (וברי״ף ליתא).
4 עפ״י רש״י ד״ה רב גמרא גמיר לה. מרביה, דהנך ארבעה זקנים סבירא להו כר״א. אבל רבי תנא ולא סבר לה׳. פי׳, אף דתנא כר״א, לא ס״ל כוותיה (וראה לקמן הע׳ 272).
5 כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, ר). לפנינו נוסף: ׳הללו׳.
6 כגי׳ בד״ש, ה״ג וריב״ח (ומוסיף בדק״ס ת: ד׳כן הוא נכון׳, כמו שהוא בבכורות נא, ב). ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳סתימתא׳.
7 צ״ל ׳להו׳, וכ״ה ברש״י.
8 לפנינו בגמ׳ וברש״י: ׳ולא סבר לה׳.
9 לשון הרי״ף (וכ״ה בספר העתים והרא״ש). ובגמ׳: ..׳התם משום הכנה, דתניא..׳.
10 ׳רבא׳ גם בכי״מ, רי״ף כ״י (דק״ס, ה), ריב״ח ור״ח. וברי״ף שלפנינו ׳אביי׳. וגי׳ הגמ׳ שלפנינו, רי״ף כ״י נ״י, הגהות מא״י והתוס׳ (ד״ה אמר): ׳רבה׳, וכן גרס גם רבינו לקמן (עי״ש הע׳ 281). אבל לשון הגמ׳ בביצה (ד, א): ׳אלא הכא בהכנה דרבה קמיפלגי, רב אית ליה הכנה דרבה..׳, אין עניינו לכאן (דשם הפי׳ הוא למשנה, ׳ביצה שנולדה לב״ה אמאי לא תיאכל). ואילו כאן אמר רבא (או אביי או רבה) דמה״ט דברייתא דרבה (כ״כ התוס׳ (שם): ׳דרבה הביא הברייתא תחילה לבית המדרש׳) ׳נולדה בזה אסורה בזה׳.
11 עי׳ בתוס׳ (שם) שכתב: ד׳ר״ת מחק מספרו תי׳ ׳דתניא׳, ולא נמצאו לזה תימוכין בכ״י או בגי׳ שבספרי ראשונים.
12 שמות טז, ה.
13 שם.
14 לפנינו בגמ׳: ׳מי אמר׳.
15 ביצה, ד, א.
16 כעי״ז לשון ריב״ח עמ׳ סו (ואפשר דהוא מפי׳ רבינו נסים, ראה מבוא).
17 לעיל (עי״ש הע׳ 274) גרס ׳רבא׳. וא״ת דשינה משום שהעתיק הגי׳ שבפי׳ רנ״ג (כמו ששיערנו בהע׳ קודמת), קשה, דריב״ח (שציטט אף הוא מרנ״ג) כתב: ׳ופריק רבא׳ (וע״ע לקמן הע׳ 287).
18 לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳התם משום הכנה׳. ומשמע מל׳ רבינו ד׳הלידה׳ היא גופא ׳ההכנה׳ וכ״כ התוס׳ (ביצה ד, א ד״ה אלא בהכנה): ד׳כשנולדה בשבת ה״ז הכנה, דגם בשעת לידה שייך הכנה׳. ועי׳ בפי׳ ריב״ח שכתב: ׳התם משום הכנת יו״ט לשבת הוא׳. ואפשר דנרמז בזה הפי׳ השני דהתם: ׳ועוי״ל דכיון דאם נולדה ביו״ט ה״ז אסורה, אם נאמר כשנולדה בשבת ה״ה מותרת בשביל אותה לידה דשבת, א״כ הוי שבת מכין ליו״ט׳.
19 כן נראה להשלים.
20 כצ״ל. [והיא גי׳ הרי״ף, רחב״ש וס׳ העתים (עמ׳ 75). ולפנינו בגמ׳ ובריב״ח: ׳אלא׳.].
21 כן נוסף גם בפי׳ ריב״ח (׳ואקשי ליה אביי לרבה אלא הא דתנן׳). ולפנינו בגמ׳ וברי״ף ׳אביי ורבא׳ לא נזכרו כאן (וראה לעיל הע׳ 280).
22 יש להעיר, דתחילה גרס ׳רבא׳ (ראה לעיל הע׳ 274׳), בהמשך כתב ׳רבה׳ (עי״ש הע׳ 281) וכאן נקט שוב ׳רבא׳ (וכן להלן, עי״ש הע׳ 294). [גם לשון ריב״ח קשה, שפתח ב׳רבא׳ (׳ופריק לה רבא, משום הכנת..׳) ובהמשך: ׳ואקשי ליה אביי לרבה׳.. ופריק רבה׳].
23 משמע לכאורה דלגי׳ רבינו דאביי פליג ארבא, ולי״ל הכנה, ולכאורה ניחה טפי אי גריס ׳רבא׳ ולא ׳רבה׳ (ראה הע׳ קודמת).
24 כן נראה להשלים (ונשמט ב׳טעות הדומות׳ מ׳יו״ט׳ עד ׳יו״ט׳).
25 כ״ה במשנה.
26 כגי׳ במשניות שבירושלמי ושברי״ף. ולפנינו: ׳בראשון ובשני׳ (וראה לעיל הע׳ 250).
27 כעי״ז בפי׳ רחב״ש (עמ׳ רכד-ה) בשם רבינו נסים גאון (עי״ש הע׳ 84): ׳כיון דביום ראשון שהוא ערב שבת אסור לצאת לרוח מערבית..׳. וגם ריב״ח שפי׳ באו״א (ראה ההע׳ הבאה), נקט לשון דומה. וז״ל: ׳והלא ביום ראשון אין לו להלך כי אם לרוח מזרח, שהוא מקום עירובו, אבל לרוח מערב אינו יכול להלך אפי׳ אמה אחת׳ (וראה במבוא, וכן במבוא לפי׳ רחב״ש עמ׳ 19).
28 כ״ה הפי׳ ברחב״ש (בשם רנ״ג): ׳..ולמחר בשבת הותר באותה הרוח. ואי ק׳ סבר דאין הכנה, היאך יהא מותר באותה הרוח שהיה אתמול ביום טוב אסור לצאת אליה״?! (וריב״ח פי׳: ׳והא קא בעינא סעודה הראויה׳, וראה ההע׳ הבאה). וכעי״ז בפי׳ הריטב״א למשנה: ׳אבל לר״א שנותן עירוב אחד ליום א׳ ועירוב אחד ליום שני, וביום ראשון נאסר לאותו רוח שבא [להכין], הרי זה כמכין מי״ט לשבת׳.
29 כגי׳ הרי״ף בד״ק ורז״ה (שכתב על גי׳ זו שהיא הגירסא המדוקדקת בהלכות הרי״ף ובספרים המדוקדקים), רחב״ש (בשם רנ״ג, והיא גם ׳גי׳ רבינו יצחק ורוב הספרים׳), ר״ח, ספר העתים והראב״ד. ולפנינו (בגמרא וברי״ף): ׳הא בעינן סעודה הראויה מבעו״י וליכא׳. והיא גירסת רש״י, הרמב״ם (כדברי רחב״ש: ׳והגרסא שלו (= של הרמב״ם), במקום הא קא מכין מיום טוב לשבת, הא בעינא סעודה הראויה מבעוד יום וליכא׳), הראב״ד (שכתב בכתוב שם: ׳ואמת גי׳ הרב נסים כך היא... מיהו כי דייקת בה שפיר לא מיתוקמא הא גירסא׳), התוס׳ (ד״ה והא) וריב״ח (וריו״נ גרס כרנ״ג ולא פי׳ כוותיה).
30 ובפי׳ ריב״ח: ׳ופריק רבה׳ (וראה לעיל הע׳ 286).
31 מכאן ואילך הלשון זהה כמעט לחלוטין ללשון בפי׳ רחב״ש. והמקור, בפי׳ רבינו נסים לסוגיין, כמו שמסיים בה: ׳זהו פי׳ הלכה זו לרבי׳ נסים׳ (וע״ע לעיל הע׳ 291).
32 ברחב״ש: ׳שאין׳.
33 ברחב״ש: ׳לו׳.
34 רחב״ש מביא פי׳ נוסף לרנ״ג: ׳אבל אם יערב בסוף אלפים אמה למזרח ובסוף אלפים למערב, שכבר נאסר מערב שבת, שהוא יום טוב, ברוח מערבית, אין לו רשות להלך בשבת במקום שהיה אסור להלך בו אליו אתמול ביום טוב, משום שאין יום טוב מכין לשבת, כדקאמינ׳ ׳ (וכ״ת סו״ס יוכל להלך עוד אלף אמה שאתמול היה אסור, והו״ל הכנה. ע״כ כבר ענתה הגמ׳ מקודם, ד׳שבת מכינה לעצמה׳).
35 כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳אלא׳.
36 ל׳ ריב״ח (עמ׳ סז) ורחב״ש (עמ׳ רל, עי״ש הע׳ 104, 110). ונראה דג״ז מפי׳ רנ״ג.
37 כ״ה בפי׳ ריב״ח.
38 כן נראה להגיה (ובריב״ח: ׳נמצא מכין..׳).
39 וריב״ח מוסיף: ׳אלמא [לא] (כן צ״ל) סבירא ליה (לרב(י) יהודה בהכנה כוותך׳.
40 ל׳ ריב״ח: ׳ופריק, מאי סברת דלית ליה לרב(י) (כצ״ל) יהודה הכנה, לעולם אית ליה הכנה, אלא מיהו האי דאמר מערב ברגליו או בפת לשני ימים, [לא] (כצ״ל, עי״ש הע׳ 267) שילך שם ויאמר יקנה לי עירובי כאן שביתה למחר, שנמצא מכין מיו״ט לשבת כאמירתו, אלא דאזיל ושתיק ולא יאמר כלום, שכבר קנה שביתה מערב יום טוב לשני הימים׳. וכעי״ז כתב רחב״ש (בשינויים מעטים, ראה בהע׳ לקמן).
41 ל׳ ריב״ח (ראה הע׳ קודמת): ׳האי דאמר מערב׳. ובפי׳ רחב״ש: ׳האי דקא מערב׳.
42 ר״ל: ׳או בפת׳. וכ״ה בפי׳ ריב״ח ורחב״ש. ועי״ש הערה 107, דס״ל דלרנ״ג קושית הגמ׳ היא גם ממה שמערב בפת בשני. וכן פי׳ ר״ח (עי״ש הע׳ 378). ורש״י ד״ה והא קא מכין כתב: ׳בשלמא מערב בפת תרצת׳ והקושיא היא רק ממה שמערב ברגליו.
43 ברחב״ש: ׳בשני׳. ובריב״ח: ׳לשני ימים׳ (וכדמסיק: ׳..קנה שביתה לשני הימים׳).
44 ברחב״ש נוסף: ׳דאישתכח דמכין [באמירתו] כך, מיום טוב לשבת׳ (וכעי״ז בריב״ח: ׳שנמצא מכין מיום טוב לשבת כאמירתו׳), ועי״ש בהע׳ 109 שם שיערנו דהתוספת היא מרש״י (סד״ה והא קא מכין).
45 עד כאן בפי׳ רחב״ש. וריב״ח ממשיך, וכתב כעין לישנא דהכא: ׳שכבר קנה שביתה מערב יום טוב לשני הימים׳. ומוסיף: ׳ורבנן הוא דאצרכוה לילך לשם ביום טוב ולחשב בלבו שיקנה שם שביתה, משום דמספקא להו, כדפרישנא׳. ואפשר דרבינו ורחב״ש השמיטו תי׳ אלו, דק״ל מה שהקשה שם הרב המהדיר בהע׳ 271 ׳דכ״ז לרבנן, אך מה יענה לר״א דסבר ב׳ קדושות הן בודאי׳?!
46 כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳אע״ג׳ וליתא תי׳ ׳מידי׳.
47 לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳אמר׳.
48 רש״י סד״ה אי הוה שמיע ליה למר (ולכאורה תי׳ ׳ואע״ג׳ אינה מתאימה לכאן).
49 רש״י ד״ה לא יהלך.
50 רש״י ד״ה לידע מה היא צריכה (ולכאורה צריך היה להעתיק משם גם תי׳ ׳ואע״ג׳. ועי׳ לעיל הע׳ 312).
51 רש״י סד״ה לא יטייל אדם.
52 כ״ה ברש״י שברי״ף (ד״ה על פתח המדינה), ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳מדינה׳.
53 רש״י ד״ה לא יטייל אדם (בשינויים).
54 כ״ה ברש״י שברי״ף ובריב״ח (והוא ל׳ הגמ׳ והרי״ף). ולפנינו ברש״י: ׳עד׳.
55 כ״ה ברש״י (׳פתח מדינה׳).
56 לשון הרי״ף, ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳לא קשיא מידי׳.
57 כ״ה בגמ׳. וברי״ף: ׳דהתם׳.
58 רש״י ד״ה מוכחא מילתא (בשינויים מעטים).
59 ישעיהו נח, יג.
60 רש״י שם (ולפנינו אינו ד״ה בפנ״ע, וגי׳ רבינו ניחא טפי).
61 כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳אמרי׳[נן]׳ (ב״פ, ראה דק״ס, ע).
62 רש״י שם (ולפנינו אינו ד״ה בפנ״ע).
63 רש״י ד״ה חמרא אירכס ליה.
64 כ״ה הגי׳ בד״ש (ראה דק״ס, ק) וספר העתים. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ליתא תי׳ ׳בשני׳ (ומהמאור הקטן משמע דהוא תוספת פי׳, שכתב: ׳שאין מערבין בתחלה בפת, פי׳, בשני׳).
65 רש״י ד״ה שאין מערבין (בשינוי מועט).
66 כגי׳ הרי״ף ורש״י, (וכ״ג ריב״ח ורחב״ש). ולפנינו בגמ׳: ׳ביום ראשון, ביום שני׳ (וראה לעיל הע׳ 250).
67 רש״י ד״ה דיקא נמי.
68 כגי׳ באו״ז וד״ש (ראה דק״ס, ר). ולפנינו: ׳דבאותה׳ פת.
69 כ״ה ברש״י.
הערות
Gemara
Peirush